היי!
קוראים לי יונתן פאר, אני בן 31, מאורס, מנהל קהילות לשעבר בWAZE ומחפש עבודה בימים אלו.
בשנים האחרונות, יצא לי ללמוד הרבה מאוד על שוק העבודה בארץ בהשוואה לשוק בחו"ל (בזכות ארוסתי המדהימה) ואמנם כתבתי על זה קצת בפייסבוק, אבל רציתי לחלוק את הידע הזה עם כולם.
אני מתכוון לכתוב פה גם בעברית וגם באנגלית.
אז בואו נתחיל מההתחלה:
נולדתי בקיבוץ בצפון אי שם בשנת 1982 וגדלתי שם כל החיים.
בתור בן-קיבוץ, למדתי שעבודה קשה היא המפתח להצלחה, שאת התפקיד אתה לא ממש בוחר ושתמיד ילמדו אותך מה שאתה צריך במקום העבודה.
מגיל 14, בביה"ס האיזורי היה נהוג לשלוח אותנו ליום עבודה אחד בקיבוץ שלנו, ואני עבדתי בנוי של הקיבוץ (ומשם פיתחתי אהבה לגידול צמחים, בעיקר תבלינים , פירות וירקות). אחרי הצבא, יצא לי לעבוד כאיש-שטח בכפר הנופש של הקיבוץ, טסתי לחצי שנה בדרום אפריקה ואז חזרתי ועבדתי שוב בכפר הנופש.
כל אותו הזמן נורא התעניינתי בטכנולוגיה והייתי האיש-מחשבים הלא-רשמי של הקיבוץ.
בגיל 24 "נשבר לי" ועברתי לתל-אביב כמו רוב החבר'ה בני גילי.
לאחר המעבר מצאתי עבודה בחברת בזק בתמיכה הטכנית של האינטרנט ונשארתי שם כ3 וחצי שנים, במהלך הזמן קודמתי לתמיכה ברשתות ואז גם לתמיכה בשירותי ערך מוסף (VAS).
התפקיד הזה רק אישש את מה שחשבתי - עבודה קשה תוביל אותך להתקדם וכל מה שאתה לא יודע - ילמדו אותך במקום.
קורות-חיים? 5-6 שורות וגמרנו! מכתב כיסוי? מי שמע על זה?! השכלה רלוונטית? יש לי עוד מלא זמן!
מסתבר שלא מלמדים אותך הרבה דברים בקהילה קיבוצית, במיוחד איך מפתחים קריירה אמיתית, איך יש להתנהג בשוק העבודה, ושעבודה קשה אמנם עוזרת, אבל להיות רובוט (אפילו אם אתה הרובוט הכי טוב) יגרום לכך שתתקע בתפקידים ולא תתקדם באמת.
השינוי הגדול שלי הגיע כשהתחלתי ללמוד (תואר שלא סיימתי במזרחנות), פתאום לא יכולתי לייצב לימודים עם עבודה ובחרתי לפרוש מבזק.
כשהיה לי יותר זמן לחשוב על התואר עצמו, למרות שהיה מעניין, הבנתי שלא יצא לי ממנו כלום בקריירה שמעניינת אותי, אז פרשתי, ופתאום הייתי צריך כסף, אז התחלתי לחפש עבודה.
המשך בפוסט הבא.
קוראים לי יונתן פאר, אני בן 31, מאורס, מנהל קהילות לשעבר בWAZE ומחפש עבודה בימים אלו.
בשנים האחרונות, יצא לי ללמוד הרבה מאוד על שוק העבודה בארץ בהשוואה לשוק בחו"ל (בזכות ארוסתי המדהימה) ואמנם כתבתי על זה קצת בפייסבוק, אבל רציתי לחלוק את הידע הזה עם כולם.
אני מתכוון לכתוב פה גם בעברית וגם באנגלית.
אז בואו נתחיל מההתחלה:
נולדתי בקיבוץ בצפון אי שם בשנת 1982 וגדלתי שם כל החיים.
בתור בן-קיבוץ, למדתי שעבודה קשה היא המפתח להצלחה, שאת התפקיד אתה לא ממש בוחר ושתמיד ילמדו אותך מה שאתה צריך במקום העבודה.
מגיל 14, בביה"ס האיזורי היה נהוג לשלוח אותנו ליום עבודה אחד בקיבוץ שלנו, ואני עבדתי בנוי של הקיבוץ (ומשם פיתחתי אהבה לגידול צמחים, בעיקר תבלינים , פירות וירקות). אחרי הצבא, יצא לי לעבוד כאיש-שטח בכפר הנופש של הקיבוץ, טסתי לחצי שנה בדרום אפריקה ואז חזרתי ועבדתי שוב בכפר הנופש.
כל אותו הזמן נורא התעניינתי בטכנולוגיה והייתי האיש-מחשבים הלא-רשמי של הקיבוץ.
בגיל 24 "נשבר לי" ועברתי לתל-אביב כמו רוב החבר'ה בני גילי.
לאחר המעבר מצאתי עבודה בחברת בזק בתמיכה הטכנית של האינטרנט ונשארתי שם כ3 וחצי שנים, במהלך הזמן קודמתי לתמיכה ברשתות ואז גם לתמיכה בשירותי ערך מוסף (VAS).
התפקיד הזה רק אישש את מה שחשבתי - עבודה קשה תוביל אותך להתקדם וכל מה שאתה לא יודע - ילמדו אותך במקום.
קורות-חיים? 5-6 שורות וגמרנו! מכתב כיסוי? מי שמע על זה?! השכלה רלוונטית? יש לי עוד מלא זמן!
מסתבר שלא מלמדים אותך הרבה דברים בקהילה קיבוצית, במיוחד איך מפתחים קריירה אמיתית, איך יש להתנהג בשוק העבודה, ושעבודה קשה אמנם עוזרת, אבל להיות רובוט (אפילו אם אתה הרובוט הכי טוב) יגרום לכך שתתקע בתפקידים ולא תתקדם באמת.
השינוי הגדול שלי הגיע כשהתחלתי ללמוד (תואר שלא סיימתי במזרחנות), פתאום לא יכולתי לייצב לימודים עם עבודה ובחרתי לפרוש מבזק.
כשהיה לי יותר זמן לחשוב על התואר עצמו, למרות שהיה מעניין, הבנתי שלא יצא לי ממנו כלום בקריירה שמעניינת אותי, אז פרשתי, ופתאום הייתי צריך כסף, אז התחלתי לחפש עבודה.
המשך בפוסט הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה